ירושלים למי?

נורית שני, מגדל דוד, שמן על בד, 40X40 ס"מ, 2002

מי לא אוהב את ירושלים?

היא בראש שימחתינו והיא בראש שמחתם של אחרים. סמל לאחדות וחיים במשולש העתיק של אדם - אמונה -מקום וסיבה להורגינו.

העי מעוררת חיכוך, אי הסכמה, היא עיקשת, כבדה, נצחית לעומת שנות חיינו. ציור של ירושלים אולי לא מעורר חיוך אבל הוא לא מעורר ריב. ציור של ירושלים הוא טוב להרבה קצוות. ערבים דתיים, יהודים דתיים, נוצרים דתיים, משרדים ממשלתיים, מלונות, תיירים שטיילו ומחפשים זיכרונות.

ולמי ציור של ירושלים לא מתאים?

לחילונים שחושבים שזה של דתיים והם בכלל בעניין של אמנות עכשווית. עדין לא קרה לי שחילוני, או תל אביבי יקנה ממני ציור של ירושלים. העין שלהם בסטודיו מרפרפת על פניהם כעיוורת.

גרתי בירושלים ואין לי שם היום חבר או חברה קרובים. החבורה החילונית שלנו עזבה לתל אביב ב- 2010. משנת 2000עבדתי וציירתי בגלריה לוויינית שנפתחה ברחוב שלומציון בירושלים. הבעלים תלו שלט "הגלריה הישראלית" ומכרתי שם ציורים לתיירים יהודים צרפתים. ואז נכנסה הזמנה גדולה למלון הצופה אל העיר העתיקה. רצו שבכל חדר יצפו מהחלון על ירושלים וגם מעל למיטה יהיה ציור של ירושלים.

מההזמנה הגדולה ההיא נותרו בסטודיו כמה ציורים עזובים שעברו איתי דירה לתל אביב שאוהבי אמנות בה קנו ממני דווקא את חופי תל אביב.

מוזמנים לגלוש ללינק https://www.nuritshany.com/

גם הם אוהבים לתלות בבית שלהם את נוף מגוריהם.

כמו יתומים, עשרים שנה, ציורי ירושלים הממוסגרים המתינו לבית מאמץ.

לפני כחצי שנה התארגנה קבוצת אמנים ואומניות לתרומה לשבים לאזורי המלחמה, צפון ודרום.

נורית שני, טחנת הקמח בשכונת מונטפיורי, שמן על בד, 40ס40 ס"מ, 2002

אז מה תורמים לעם ישראל על כל תרבויותיו?

מה אנשים אוהבים?

ניסוי מעניין לעין ציבורית, ללב אוהב, מה עושה טוב למי.

ממש חידון.

קו ישיר מהאמן לצרכן. כמו ירקות מהחקלאי. ללא תווך רעיוני או צורך באחדות אוצרותית. בחרתי סוגים שונים וחיכיתי לראות מה יחזור לסטודיו.

אני יודעת שבין העקורים המגוון גדול, כולנו רצינו פעם דו-קיום ועכשיו אצל חלק מאיתנו מקומה של ירושלים גדל. לא רק כעיר, אלא הסמל לאהבת הארץ ועם. תהיתי אם ירושלים תעשה טוב ללבבות העקורים.

שילחתי אותם, לא ידעתי אם ימצאו בית?

אחרי שנבחרו, דווקא התחשק לי לשוחח עם בעלי הבית שאמצו אותם. המארגנים הבטיחו שנקבל טלפונים ושמות ונשוחח עם החוזרים לביתם אבל מישהו בדרך מנע את הקשר.

אז אם אלה אתם או אתם נתקלים בהם. ממש אשמח לקשר.

שיצלמו את הציורים מוצגים בביתם וישלחו לי. כי בסופו של דבר מאחורי כל ציור יש אנשים שאוהבים אותו. האמן ומי שאימץ ציור אל ביתו ואל חייו. השמח והמשמח.

נורית שני, הכותל המערבי, שמן על בד, 40X40 ס"מ, 2002