מציאות מקבילה: על דמיון ומציאות והסכמה מדומיינת.



אמנות חזותית ניזונה מהמציאות.

אבל מה היא מציאות?

המילה העברית מציאות נובעת משורש מ.צ.א. ומורה על כך שתפיסת המציאות של כל אחד מאתנו היא אוסף המצאי שנאסף ונחתם בזיכרון.


האם מציאות היא רק פריטים מוגדרים? כלומר אובייקטים חומריים שאפשר לראותם? או שהיא אסופה על ציר מהחומרי והקונקרטי אל הלא מוגדר ולא מילולי?


אני מניחה שמציאות היא האסופה כולה. כלל הרשמים מהמוגדר ללא מוגדר מונחים על פני ציר שבין הידוע ללא ידוע ברגע נתון. על גבי שני הצירים האלה מטיילת תשומת הלב ומאירה את החפצים והתחושות עם יכולת מילולית מסוימת להגדירה עבור האחר. כבר בשלב הזה הדיווח של תפיסת המציאות אינו תואם את הקיים.


בבחינת כלי הקלט הקוגניטיביים, הפסיכולוגיה הקוגניטיבית כוללת את הרשמים מחמשת החושים. חמשת החושים אינם זהים בין אנשים ולכן באירוע מסוים כל משתתף עשוי ליצור אסופה ייחודית. מרגע זה מתחילה סטייה אישית של איסוף נתונים שהם החומר שעובר שינוי בתהליכים קוגניטיביים של השלכה, הסמלה וקיבוץ נתונים לקבוצות ייחוס הנובעות מניסיון אישי מוקדם.


אם כך, על אף כל המחקרים המדעיים והסטטיסטיקות אפשר להסיק שתפיסת מציאות היא תמיד אישית וסובייקטיבית ועל כן נדרשת הסכמה חברתית בכדי ליצור תשתית אחידה לפעולה חברתית בכדי להבטיח הישרדות. התשתית הזו מבוססת על הסכמה חברתית של אובייקטים מדומיינים ומכונה 'הסכמה מדומיינת'. דברים היוצרים תחושה של עמודי תווך מוסכמים שקיימים בגלל שהם ידועים לכולם. במרחב הציבורי יהיו אלה אופני תקשורת, חדשות, הדמויות השליטות, הצורך במנהיג, צדק, זהות לאומית ותרבותית, כסף, שער חליפין וכדומה היוצרים את התרבות.


איך רואים דרך הסכמות מדומיינות?


אני מנסה לעשות זאת קודם כל דרך התבוננות בממד האישי. תוך שיחור אחר קווים שמפרידים בין גוונים של מציאות בקשב לאחר או ביצירת השתקפות א-סימטרית.


מאחר ועבור אנשים שונים המציאות היא תמיד אישית וסובייקטיבית הרי שכולנו ביחד מהווים אספקלריה, או מראה שבורה בה משתקפים גוונים שונים של המציאות ואם זוכים להאזין לאחר אפשר לחזות במציאות מקבילה לזו שאנחנו חווים ויודעים.


תפיסה זו יוצרת שינוי בהסכמה חברתית רווחת שיש בעולם עובדות ושהן אינן ממש מוחלט.


ההשתקפות הא-סימטריות שאני מציירת נובעות מהחיפוש אחר הקו המפריד בין החלופות. הקונספט מכוון את הצורות תוך חיפוש אחר התוואי שיאפשר לי ולכם כצופים להתבונן במישורי התוכן האלטרנטיביים ללא הנטייה להיאחז בהם כאמת, אלא מתוך נטייה לרצות לראות עוד אופציה ולהעתיק נטייה זו לשיחור אחר מציאויות מקבילות גם מחוץ לאמנות, בחיי היומיום.