• Nurit Shany

על קונספט בציור

באומנות העכשווית מדברים על קונספט.

המילון מתאר את המילה: מושג, תפיסה, רעיון, מחשבה.


תהליך יצירה בציור עוסק בדרך כלל במאמץ לתרגם מודל תלת-ממדי לייצוג דו-מימדי באמצעות פעלולי קו, כתם וצבע המגיבים על אור וצל. לימוד הטכניקה עורך שנים ארוכות וציירים רבים המציירים מודל חשים שסגנונם מגיע למיצוי יכולת רק בגיל מבוגר לאחר עשרות שנות עבודה.


אור הוא קונספט מוביל. אור וחושך הם הארכיטיפ הראשון בתפיסה האנושית. כשמציירים אובייקט תוך ניתוח חזותי של אור וצל חווים, לשים, חשים ומגיבים אור. ציור הוא פעולה יצירתית המעוררת את כל החושים, טקסטורות מעוררות את חוש המגע, גוונים את חוש הטעם, מקצבים את חוש השמע והמכלול הוא דימוי חזותי. אם כך בפעולת הציור הצייר עסוק כל העת בקונספט של אור.


אבל במרחב האמנותי מעשה מבורך ואסטתי זה נחשב רק לטכניקה, אף שבאמצעות ריכוז תשומת לב למודל הציור הצייר מספר סיפור אנושי, משקף נקודת מבט אנושית, וסגנונו יכול לעורר רגשות כגון רכות, חכמה, אהבה, שיגעון, טירוף, זקנה, ילדות ועוד.


ג'סטות, וארייאציות קטנות באופן היצירה, תנועת הגוף של האמן, בחירות קטנות של הנחת והנפת מכחול או עיפרון יוצרים חתימה סגנונית של צייר או ציירת. הסגנון נוצר בצורה טבעית ואוטומטית. מקובל לומר שסגנון ציור הוא כמו כתב יד או חתימת קול ואין עוררין או שאלות בנוגע לסגנון, שממתג את האמן ומקל על איתור יצירותיו.




למה סגנונו של האמן הפך לטאבולה רסה?

בגלל האמנים? בגלל ההיסטוריונים? בגלל החוקרים? בגלל האספנים? האם זה כוחו של הרגל שלא נופץ?


יש כוח גדול בסגנון, הוא ממתג את האמן, הוא מקל על איתורו על ידי אוהבי האמנות המשתמשים בו כעוגן באוקיאנוס של האמנות ומומחים שונים או שמאים נעזרים בו להערכת שווי.


אך מרגע שאמנים החלו ליצור אמנות קונספטואלית ולהשתמש בפיסות חיים וreadymade-גם הציור הפך לסימון של קונספט. באמנות קונספטואלית אין בהכרח סגנון "ציורי". היצירה מתייחסת לתוכן, למשמעות, שמקורם בתקשורת מילולית. נוצר חייץ בין הציור המסורתי השקוע בתרגום אסתטי מתלת-מימד לדו-מימד לבין האמנות הקונספטואלית שחוקרת מרחב של צירופים בין המילולי רעיוני לבין החושי.


איזו חגיגה, הרי תקשורת מילולית שגורה בעולם כולו, חינוך חובה מלמד אנשים לקרוא לכתוב ולדבר על רעיונות. לפתע יש הרבה יותר מה לומר על אמנות. על ציור לא היה הרבה מה לומר כי הוא פועל על החושים כדימוי ולא בצורה מילולית. אמרו עליו: דיוקן, מודל, דומם, נוף, או את השם של הדמויות שצוירו כדיוקן: יישו, מריה, דוד המלך, פועל, חקלאי, לוחם חופש ועכשיו אפשר להיות כמו עיתונאי ומיצירה אחת לכתוב מאמר ארוך על מצב אנושות. באמצעות שימוש בחלקים מהחיים והטמעתם ביצירת האמנות הקונספטואלית, המרחב האמנותי קונספטואלי נוגע בסימבוליקה ומאפשר לדבר על אמנות בשפה מוכרת שאותה גם מדברים בעיתון.

עם זאת, לדעתי, למרות המרחב החדש והשפה המוכרת, לציור יש משהו להעניק שלשימוש בפיסות חיים ו- readymade באמנות הקונספטואלית, אין. אומנות קונספטואלית שמשתמשת בטכניקות מעורבות היא קסומה בעושר האפשרויות וההמצאה, במרחב הפתוח בו אפשר בהתאם לקונספט ולכישרון, לנוע ממרחב מילולי אל המדיה ואל החומר. אך דווקא בגלל שמשתמשים בפיסות חיים לכל בחירה שבוחרים יש כבר משמעות וכמעט לא חווים הבעה אישית מעודנת אותה רוכשים ציירים לאורך שנות עבודתם.

במרחב הקונספטואלים עושים שימוש בתוצרים של חברה טכנולוגית בה


קשר שונה מהצפוי. האמן למעשה מטייל בתוך מילון של משמעויות בהם הוא עושה צירופים. אבל לא פעם, האומנות הקונספטואלית מותירה את המתבונן במקום מנוכר ובחוויה של טיול במגרש גרוטאות ליצירת תחפושת לקונספט. מעורבותו של אמן קונספטואלי היא בבחירת החפצים והחומרים שמקורם התעשייתי מנוכר יותר ממגע אישי של צייר שבאמצעות משיכות מכחול יוצר אמנם דימוי דו-ממדי אך כזה שמגעו האישי של צייר עשוי להוסיף לו סיפור אנושי.


מה קורה לציור אקדמי כשעושים לו מתיחת פנים והוא הופך לכלי ביטוי חזותי לא רק למען תרגום התלת ממד אלא כנושא של רעיון, מחשבה, תוכן? מה קורה לציור שמלבד התבוננות במודל הוא מתבונן בתפיסה הקונספטואלית של האנושות? לדעתי ציור שהמניע שלו מתחיל ברעיון וממשיך אל הפעולה הציורית המסורתית מעניק לרעיון העצמה. הוא מרומם את יוצרו מהציוריות האקדמית אל מרחב מובילי דעה, ומגלים בתחום הרוחני. כשמקורו של ציור אינו רק בתרגום תלת-ממד לדו-ממד הציור מונע אל מטרה חדשה, להרחיב את התפיסה הקוגניטיבית על ידי זוויות ראייה חדשות.


לדעתי התבוננות קונספטואלית של האמן על תכנים, בטרם נבחר מודל, עשוייה לקדם את הציור ואת הציירים צעד קדימה.


#אמנות #אמנות #קונספטואלית #ציור #ציירים #יצירה


  • סטודיו נורית שני פייסבוק

Email: info@nuritshany.com

 

Telephone:   972(0)544875070