top of page

התאהבות - שנאה - השלכה - פרדיגמה



Nurit Shany, Infatuation, oil on canvas, 100x150cm

אפריל 2023 - סטודיו נורית שני, יהודה הימית 37, יפו



התאהבות להבדיל מאהבה היא דימוי שאנחנו משליכים על אדם אחר, קבוצה, או אובייקט. התאהבות לא מאפשרת לראות את המציאות שמעבר לה. ממש כמו פרידגמה.


פרדיגמות הן תפיסות עולם. רשת רב שכבתית של תכנים, היוצרת דרכים או סגנונות שונים שבהם ניתן לארגן את השפה בה אדם מבין העולם סביבו ואת עולמו הפנימי. והיא מעצבת את הרובד הפוליטי החברתי ואת התדמית הציבורית.


כל פרדיגמה מורכבת ממבנים, תכונות ודעות לגבי האופן שבו יש להתמודד עם בעיות נפוצות והיא שואפת להציג צורה יציבה לתפקוד וקיום.


חשוב לזכור שאין פרדיגמה הכוללת את כל הנתונים של המציאות, שיכולה להתמודד עם כל השינויים. בדרך כלל התכנים הכלולים בפרדיגמה אינם יוצרים סתירה בניהם ולכן תכנים שיוצרים סתירות אינם נכללים בפרדיגמה ונמצאים באזור הכחשה.


דוגמה טובה לכך היא, בשנות החמישים לאחר קום המדינה, מפות יישובים ללא שמות של ישובים ערביים, ללא התייחסות לשבטים הבדואים הנוודים שלימים ייסדו את הפזורה ברחבי הנגב, ושמהם יוצאים מורדים באמצעות פעולות טרור.


ההכחשה וההתעלמות מנתונים במציאות יוצרים עיוורון לחלקים מהמציאות שממשיכים להתפתח ולצמוח ללא דיאלוג עם בעלי הפרדיגמה שמכחישה אותם והנטייה להתקהל בין דומים וחיים בקהילות סגורות הם הדבר הכי מסוכן לאחדות וקיום הרמוני של מדינה. הפרדיגמות הן הסיבה לקואליציות ושיוך חברתי, הן הסיבה להזרה והגדרת אויבים. הן הסיבה לקו העובר בין מה 'שלי' למה 'שלך'.


למרות הכמיהה ליציבות של הפרדיגמות, בגלל היותן ייצוג חלקי של המציאות, הן נבנות ומתפרקות בהשפעת כוחות חיצוניים מתוך החלקים שהוכחשו ושלא נכללו בהן והן משתנות ומתפרקות גם בגלל היצירתיות אנושית. כמין, אנחנו אוהבים ליצור דברים, לשפר את מה שאחרים בנו בעבר, לשנות צורה קיימת לצורה חדשה ולהתאים כלים להעדפות שלנו כדי לשפר את היעילות.


כאשר אנחנו פוגשים אדם אנחנו משוחחים עם הפרדיגמה שלו. כדאי לזכור שבדיאלוג בין אנשים, בין פרדיגמות, אי אפשר להגיע להסכמה גורפת כי במקרים רבים יש הסתרה של מורכבות בתוכה כל אחד בוחר את הכלים והתכנים כדי להבין טוב יותר את עולמו. השיח הוא באמצעות תכנים ולכן יש לפרק את הסיבות לעימות, לחקור ולבדוק איזה תכנים בפרדיגמה מעוררים התנגדות. כדאי לפתח שיח שלומד את השונה, בודק פעולות, תכנים ומשתנים שונים שנכללו או נדחו, ומשתמש בהם ככלים לדיון כדרך להתווכח ולאהוב.


אי אפשר לבנות שום דבר עם פרדיגמה, אך אפשר לבנות וליצור באמצעות תכנים הכלולים בה. כי פרדיגמות הן יותר כמו קובץ של אידיאלים והנחיות שאנשים רבים הסכימו עליהם, והאדם הפרטי יכול רק להשמיע אותם בקול ולצעוק, אך בכדי לדבר עליה עליו לעקוב אחד רצף מחשבתי של תוכן אחר תוכן. וזכרו שבמצב שפרדיגמות נסדקות, בתקופה של שינוי פרדיגמה שנחווית כקשה או אף טראומטית יש לאנשים כמה תגובות.


התגובה השגורה היא יציאה למאבק למען הפרדיגמה הקודמת תוך אחיזה חסרת פשרות בדעות המייצגות אותה.

התגובה השנייה היא דיוק ההגדרה העצמית המודעת עקב התבהרות חלקי הפרדיגמה, המוארים באותה תקופה על ידי הגדרה שלילית, בעקבות ההתנגדות והמאבק בין הפרדיגמות הניצות.

התגובה השלישית, היא של המבינים שהם חלק מאבולוציה חברתית בתקופה של שינוי. מתעורר קשב וניסיון להבין את התהליך ואיך מקרבים בין השפות השונות של הפרדיגמות השונות בכדי לשמר קיום מאוזן.


הסיכוי לשנוי פרדיגמה וליצירת צורה חדשה היא השפה והחשיבה האנושית. הדיאלוג והכרות בין קבוצות שונות שמייצגות פרדיגמות שונות הוא הסיכוי היחיד ליצור צורה שתכלול פרמטרים, תכנים, תופעות וקהילות שלא נכללו קודם.


אין ספק שעומדת בפנינו משימה מורכבת של קשב והשמה של הרבה נתונים מכל מרכיבי בחברה הישראלית המורכבת, מחילונים ליבראליים וחילונים לאומיים, חילונים ציוניים וחילונים לא ציוניים, ליבראליים קיצוניים, דתיים מכל קצוות הקשת החברתית והפוליטית וקבוצות משיחיות, טיקונים כוחניים, קהילת הייטק וקהילות של עובדי כפיים ומשרתי ציבור, קהילות ותתי קבוצות מתונים וקיצוניים במגזר המוסלמי, נוצרים, דרוזים ועוד מיעוטים, וקבוצות טרור.


היכולת לפרק פרדיגמות למדדים הבונים אותה: תכנים, צרכים, דעות ואידאות היא המאפשרת תהליך של שחרור הישן ובנייה של פרדיגמה תואמת יותר. כי כאשר מפרקים את המדדים, מגלים שיש ערכים, תכנים וצרכים משותפים לכל המעוניינים לגור בארץ, ויש תכנים משותפים לכל המאמינים במדינה יהודית. ויש גם אי הסכמות וניגודים.


בזמנים האלה נראה לי שתרגול שיח וקשב בסביבה קונפליקטית היא תכונה ראויה לפיתוח בקרב נבחרי הכנסת שטועמים לראשונה חווית גישור בבית הנשיא, חשוב לפתח אותה בתרבות השיח בין כל חברי הכנסת. גם אנשי תקשורת ישראלים צריכים ללמוד להקשיב ולפתח רעיונות ולא רק לשאול שאלות מנחות ולסתום פיות בדעותיהם האישיות. ילדים במערכת החינוך הורים ובני זוג כולם יכולים לפתח יכולת שיח וקשב לשונה כדי לשפר את איכות החיים. חקירת הנושאים הללו היא דרך טובה לפתוח את הראש ולעזור לנו לחשוב מחוץ לקופסה ומחוץ לכלים מוכרים.


כל כך הרבה עבודה יש לנו. להגדיר אם המדינה יהודית או של כל אזרחיה, ואיך נחייה עם הניגודים כמדינה יהודית. האם חרדים יחיו עם חילונים שאינם חמורו של משיח? ואיך נחייה עם עוד יותר ניגודים במדינת כל אזרחיה?


וכשנחליט, של מי תהייה האדמה, האם נישאר לחיות לפי חלוקת האדמות הטורקית או שנשנה את הגדרות השייכות על אדמות ישראל?


האם נצליח לשוחח ולשנות פרדיגמה או שזו תשתנה במהלך מלחמה?


דבר אחד ברור ללא קשר מי את ומי אתה ומה הפרדיגמה שלך, אנחנו סדוקים, הפרדיגמה כבר משתנה.


לכן בתחום מה שאפשרי, קשב לאחר הוא היעד הראשון ואחריו הגדרת הניגודים והתנהלות מפחיתת קונפליקטים במרחב הציבורי ובשיח וקבלת השונה. מציאת קווים מנחים למשותף, וקווים מפרידים מתוך הכרה בשוני הם היעד ואני מקווה שאלו יביאו לכתיבת חוקה למדינה דמוקרטית שיש בה שוויון לאזרחיה וחסד לכל אדם ללא קשר לסקטור אליו הוא שייך.




Comments


bottom of page